פסק-דין בתיק ע"א 3599/05

מונחים לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה (כבוד השופטת אירית מני-גור) מיום 27.10.05 (בת"א 5304/99) אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבות בע"א 3599/05 (להלן: "המשיבות") וחייב את המערער בע"א 3599/05 (להלן: "המערער") בתשלום של 20,000$ בגין רשלנותו. המערער חויב גם בהוצאות משפט.

1.                    רקע

(א)                הסכסוך נושא ערעורים אלה על סביב התנהלותו של המערער, עורך דין במקצועו, בסכסוך שבין משפחת המשיבות ומשפחת פלח (להלן: "פלח"), על רקע בנייה במקרקעין הידועים כחלקה חדשה 2001 בגוש 6588 (להלן: "המקרקעין") אשר היו בבעלות משותפת של המשיבה 1 ושל גב' אביבה פלח (משיבה 2 היא ביתה של משיבה 1 ורשומה לזכותה הערת אזהרה על המקרקעין).

(ב)                 משפחת המשיבות ומשפחת פלח (וצד שלישי נוסף שעניינו אינו רלוונטי לערעור זה) חתמו ביום 15.12.88, במשרדו של המערער, על הסכם חלוקה וייחוד המגרשים במקרקעין (להלן: "הסכם החלוקה"), שבו הסכימו, בין היתר, שמשפחת המשיבות תבנה את ביתה בחלק הדרומי העורפי של החלקה ומשפחת פלח תבנה את ביתה בחלק הצפוני של החלקה. שתי המשפחות, שליחסים ביניהן עבר עשיר של מריבות וסכסוכים, מצאו לנכון ליפות את כוחו של המערער לחתום על תוכניות בנייה בשמן, כדי שאפשר יהיה לממש את הסכם החלוקה מבלי שכל משפחה תזדקק להסכמת רעותה. וכך נקבע בסעיף 11 להסכם החלוקה:

"כל אחד מהשותפים יהיו רשאים, כל אחד לחוד, להגיש תוכנית בנייה ולבנות ו/או להעביר את הזכויות לאחרים, ללא כל הסכמה בין השותפים ולצורך כך שני השותפים מפקידים יפוי כוח בלתי חוזר בידי עו"ד בנימין דדוש המסמיך אותו לחתום בשם הבעלים כדי שכל אחד מהשותפים יוכל להגיש תוכניות בניה בהתאם לדרישות הוועדה ללא צורך בהסכמת השותף האחר בכפוף לכך כי תוכניות הבניה יהיו על פי תוכנית האיחוד והחלוקה ותוך ניצול 50% מאחוזי הבניה המותרים על החלקה כולל 50% מההקלות שניתן לקבל".

(ג)                  הוועדה המקומית אישרה את תוכנית החלוקה בשנת 1992, ובשנת 1995 החלה משפחת המשיבות לבנות את ביתה. המערער חתם על בקשתה להיתר בניה על פי ייפוי הכוח שניתן לו. הבקשה להיתר בנייה שהגישה משפחת המשיבות כללה בנייה בקו האפס (על פי דרישת הוועדה המקומית), פתחים בקיר הבית הצפוני הפונה אל חלקת משפחת פלח ופלישה לשטחה של משפחת פלח כתוצאה מבניית הגג ומסתור כביסה. בניית הבית נעצרה בספטמבר 1995 בשל קשיי מימון.

(ד)                 כשהחלה משפחת פלח לבנות את ביתה, הפנתה האדריכלית גולדברג, שאת שירותיה שכרה משפחת פלח, את תשומת ליבה לפלישת משפחת המשיבות לשטחה. משפחת פלח דרשה מהמערער להורות למשפחת המשיבות לפרק את הבנייה הפולשת כדי שגם היא תוכל להתחיל את בנייתה מקו האפס, וזה האחרון, שמצא עצמו בין המיצרים, כינס פגישה של שתי המשפחות ואדריכליהן.

(ה)                בעקבות אותה פגישה, אשר יש מחלוקת לגבי ההסכמות שהושגו בה, הגישה משפחת פלח בקשה להיתר בנייה, לבנייה במרחק של 80 ס"מ מקו בניין אפס. המערער, שסבר שבאותה פגישה הושג בין הצדדים הסדר שלפיו בתמורה להותרת הבנייה הפולשת על כנה תהא רשאית משפחת פלח לבנות כאמור, חתם על הבקשה להיתר בנייה מכוח ייפוי הכוח שניתן לו.

(ו)                  משפחת המשיבות, אשר טענה כי לא הושג הסדר כאמור, הגישה ביום 16.3.98 בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על משפחת פלח לבנות בניגוד להסדר החלוקה שחייב אותה לבנות את ביתה במרחק של 3 מטרים מהחניה. משפחת המשיבות טענה כי בעקבות בנייתה של משפחת פלח, בניגוד להסדר החלוקה, נוצר בין בתיהן "פיר" סגור, המונע כניסת אור ושמש וגורם ללכלוך ולרטיבות.

(ז)                  במסגרת הדיון בצו המניעה הזמני מינה בית המשפט מומחה מטעמו כדי שיבדוק אם היתר הבנייה של משפחת פלח נוגד את התב"ע. המומחה השיב לשאלה זו בשלילה ועל סמך חוות דעתו דחה בית המשפט ביום 20.12.98 את הבקשה לצו מניעה זמני. בעקבות האמור זנחה משפחת המשיבות את תביעתה לצו מניעה קבוע והגישה את התביעה הכספית דנן שבה טענה כי המערער התרשל בחותמו על הבקשה להיתר בשם משפחת פלח.

(ח)                להגנתו טען המערער שלא הייתה לו ברירה אלא לחתום על הבקשות להיתר מכוח ייפוי הכוח אשר ניתן לו, ובהתאם להסכמות, ולא הייתה בפעולתו כל התרשלות.

(ט)                יצוין כי התביעה דנן הוגשה גם נגד משפחת פלח ונגד הוועדה המקומית. התביעה נגד משפחת פלח נדחתה בהחלטה מ-18.2.01, בשל מעשה בית דין, נוכח קביעות בית המשפט בתביעה למתן צו מניעה. התביעה נגד הוועדה המקומית נדחתה לגופה באשר בית המשפט לא מצא אותה רשלנית באשרה את הבקשה להיתר. בערעורים שלפנינו הוגדרה הוועדה המקומית כמשיבה פורמלית ועניינה אינו נדון לפנינו.

2.                   פסק דינו של בית משפט קמא

(א)               בית המשפט הגדיר את המחלוקת שבין הצדדים כדלקמן:

"האם היה רשאי עו"ד דדוש (המערער) להשתמש ביפוי הכוח שניתן לו מכוח סעיף 11 להסכם החלוקה, לחתום על התוכנית של בארנז (המשיבות) שכללה פלישה לשטח פלח, ופתיחת פתחים בקיר הצפוני, וכן לחתום על התוכנית של פלח הנצמדת לבית בארנז ברוחב של 80 ס"מ לגרום לירידת ערך באשר לפתחים שנותרו חסרי עניין בצד הצפוני?" (סע' 13 עמ' 5 לפסק הדין).

(ב)                את דיונו במחלוקת זו פתח בית המשפט בדחיית טענת ההגנה של המערער כי לא הייתה לו ברירה אלא לחתום על הבקשות להיתר. בית המשפט קבע כי הן משפחת המשיבות, הן משפחת פלח, הסכימו שהיה על המערער, הבקיא והמנוסה בתחום, לעשות שימוש בנסיונו המקצועי כדי לבדוק אם בקשות ההיתר מתאימות לתב"ע ולהסכם החלוקה ויכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת, כך ששני הצדדים יוכלו למצות את אחוזי הבנייה שברשותם. לא הייתה בכוונתם של הצדדים לגרום שהמערער ישתמש בייפוי הכוח כחותמת גומי, אלא הם הפקידו בידיו את שיקול הדעת וההגיון לפעול כשלוחם, כדי שהבקשות שיגישו לא יתקלו בסירוב ידוע מראש של הצד השני.

(ג)                 בית המשפט קבע כי מקורה של המחלוקת בכך שהמערער חתם על הבקשה להיתר שהגישה משפחת המשיבות מבלי ליידע את משפחת פלח, ועל אף שבקשה זו כללה פלישה לשטחה ולא איפשרה לה לנצל את מלוא אחוזי הבנייה שברשותה. זאת, אף על פי שמכוח דיני השליחות והנאמנות חייב היה המערער לוודא שהתוכנית תאפשר לשני הצדדים גם יחד לנצל את זכויות הבנייה, ולבנות את בתיהם זה לצד זה.

(ד)                בית המשפט הוסיף ודן בתוצאות הפגישה שהתקיימה לאחר שאדריכלית משפחת פלח גילתה את פלישת משפחת המשיבות וקבע כי עדיפה עליו גרסת משפחת המשיבות בקשר עם פגישה זו. בית המשפט ציין כי לפגישה זו הזמין המערער את מר בארנז (ממשפחת המשיבות) על אף שהיה ידוע לו כי הוא מכור לטיפה המרה. נוכח מצבו של זה, היה על המערער לנקוט משנה זהירות ולהזמין לפגישה את המשיבות כדי שיחתמו על ההסדר שלטענתו הושג. עוד ציין בית המשפט שלא סביר בעיניו שמר בארנז או האדריכל מטעמו היו מסכימים שמשפחת פלח תבנה את ביתה במרחק 80 ס"מ מהקיר הצפוני. קל יותר היה לסלק את המבנה הפולש במצב השלד מאשר להנציח את המצב שנוצר. משפחת פלח הסכימה, כך נקבע, לוותר על טענתה בקשר לפלישה, משום שידעה שאם תפנה לערכאות תצטרך להרחיק את ביתה מבית משפחת המשיבות 3 מטרים.

(ה)               בית המשפט הוסיף וקבע שהיה על המערער לפנות לערכאה משפטית, בטען ביניים או בהליך אחר, כדי שזו תורה לו כיצד לפעול עד שיתבררו זכויות הצדדים, ולא לתקן עוול אחד בעוול אחר. במקום זאת, פעל המערער על פי ייפוי הכוח מבלי שהפעיל את שיקול דעתו: הוא חתם על בקשה להיתר שכללה פלישה לצד אחד, ואח"כ "תיקן" מצב זה בחתימה על בקשה להיתר שהסבה נזק בלתי הפיך לצד האחר. המערער צריך היה לוודא שאין בבקשה להיתר פלישה, ואם היה צורך, היה עליו ליידע את משפחת פלח ואת האדריכל מטעמה על כך. ייפוי הכוח נועד למנוע התנגדויות סרק ועיכוב הבנייה מתוך שיקולים זרים, אך לא "לעקוף" התנגדויות שיש בהן ממש.

(ו)                 אשר לשאלת הנזק- בית המשפט דחה את בסיס ההשוואה שבחוות דעתו של מומחה המשיבות מר ברזילי (להלן: "המומחה"), שלפיו חושבה ירידת הערך בהשוואת בית דו-משפחתי לבית בודד בעל ארבעה כיווני אויר. על פי התב"ע והסכם החלוקה שני הבתים צריכים היו להיות מחוברים בחיבור של חניה ברוחב 3 מטרים, ועל כן צריך היה להשוות בית מחובר במירווח של 3 מטרים, לבית המחובר במירווח של 80 ס"מ. עוד קבע בית המשפט שנוכח הודאתה של המשיבה 2 שעלות בניית השלד של הבית הייתה כ- 40,000$, אין זה סביר להעריך את עלות הזזת קו האינסטלציה והחשמל ואת סגירת החלונות בסכום של 20,000-30,000$.